תהליך רישום פטנט בישראל מתחיל בהגשת בקשה לפטנט על ההמצאה לרשות פטנטים בירושלים. הבקשה על כל חלקיה צריכה להיות בפורמט שנקבע לכך על ידי החוק ותקנותיו. את הבקשה לפטנט מגישים לרשות הפטנטים שבירושלים.
בקשה לפטנט כוללת טופס בקשה לפטנט שניתן להורידו מאתר האינטרנט של רשות הפטנטים. אל הטופס יש לצרף את פירוט ההמצאה, שהוא מסמך המתאר את ההמצאה בדרגת פירוט כזו שאיש מקצוע יוכל לבצעה. כמו כן, על הבקשה לפטנט לכלול תביעות, שהן הגדרת הבעלות שדורש בעל ההמצאה מהמדינה על ההמצאה. לצורך הגשת בקשה לפטנט יש לשלם אגרה.
התחלת הבחינה של הבקשה לפטנט מתחילה לאחר מספר שנים. במהלך הבחינה נבחנת הבקשה לפטנט משני היבטים: היבט פורמאלי והיבט מהותי.
הבחינה הפורמאלית בוחנת האם הבקשה לפטנט עומדת בתנאים הפורמאליים שקבע החוק לעניין זה. הבחינה המהותית בודקת האם הפירוט עמד בתנאים של סעיף 3 לחוק הפטנטים, שהם:
אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט.
כמו כן, נבדקת עמידתה של הבקשה לפטנט בתנאי סעיף 4 לחוק הפטנטים (חידוש) וסעיף 5 לחוק הפטנטים (התקדמות המצאתית). לצורך הבחינה המהותית הבוחן מחפש פרסומים שראו אור לפני שבעל הבקשה החל בהליך לקבלת פטנט (ציטוטים). הבחינה בודקת האם ההמצאה, כפי שבוטאה בתביעות מקיימת את תנאי סעיפים 3, 4 ו-5 לחוק לאור ההשוואה עם הפרסומים שמצא הבוחן. למשל, באם הבוחן מצא פרסום שראה אור לפני התחלת ההליכים לקבלת פטנט אשר מתאר את ההמצאה, הרי שההמצאה נעדרת חידוש, ולכן אין להעניק עליה פטנט.
בוחני רשות הפטנטים מודיעים לבעל הבקשה לפטנט על ההשגות שלם באמצעות מסמך הנקרא "ליקויים בבקשת פטנט" (דו"ח בחינה).
בעל בקשה לפטנט רשאי לענות על דו"ח הבחינה. במסגרת המענה הוא יכול לשנות את התביעות, וגם את הפירוט. באם לא ענה בפרק הזמן שנקבע בחוק, הבקשה לרישום פטנט בישראל נזנחת.
באם בוחני רשות הפטנטים אינם מסכימים שהצורה הנוכחית של הבקשה לפטנט עומדת בתנאי החוק, הם מודיעים על כך לבעל הבקשה. במקרה והשינויים ו/או הנימוקים שבעל הבקשה העלה בפני בוחני רשות הפטנטים לא הביאו את הבקשה למצב שהיא עונה על תנאי החוק, הם מודיעים לו על כך באמצעות דו"ח בחינה נוסף. למעשה, דו השיח בין מבקש הבקשה לבוחן יכול להתנהל על פני מספר סבבים של דוח בחינה ומענה עליו.
אם בוחני רשות הפטנטים מגיעים למסקנה שההמצאה אכן עונה על תנאי סעיף 3 לחוק, הם מודיעים לו על "קיבול הבקשה", כלומר הסכמתם להעניק פטנט. אלא שבכך עדיין לא תמו התלאות שכן דבר הענקת הפטנט יפורסם לציבור הרחב באתר האינטרנט של רשות הפטנטים, ולציבור תהיה זכות לערער במשך שלושה חודשים על ההחלטה להעניק פטנט על ההמצאה.
באם הציבור לא ערער בפרק הזמן שעמד לרשותו, הפטנט המיוחל מוענק לבעל הבקשה פטנט על המצאתו.
אלא שבכך לא תמו התלאות, שכן הפטנט תקף למשך 3 חודשים בלבד. על מנת לתת תוקף לפטנט מעבר לתקופה זו על בעל הפטנט לשלם לרשות הפטנטים דמי חידוש. דמי החידוש הראשונים מעניקים פטנט תוקף ל- 6 שנים מהתאריך בו החלו ההליכים להענקת פטנט. לאחר מכן יש לשלם דמי חידוש כל 4 שנים, עד שיתומו 20 השנים מתאריך הבקשה לפטנט, שבהם הפטנט יכול להיות בתוקף.
קשה לאמוד כמה יעלה לממציא לקבל פטנט. מכל מקום, להלן תיאור קצר של התהליך של קבלת פטנט:
פטנט הינו מסמך משפטי המפרט מה היקף ההמצאה המוגנת בפטנט. לפיכך יש טעם לפנות לעורך פטנטים על מנת לנסח את הבקשה לפטנט, אבל החוק לא אוסר על בעל המצאה להגיש בעצמו בקשה לפטנט. מאחר ושירותים משפטיים הינם "יקרים", גם עלות הכנת בקשה לפטנט אינה "זולה".
זה הליך פורמאלי הכרוך גם בתשלום אגרה של כ- 1200 ש"ח אם זו הבקשה הראשונה לפטנט שמוגשת על ההמצאה, או כ- 2000 ש"ח באם זו לא הבקשה הראשונה (למשל, הבקשה הראשונה הייתה בקשה פרוביזיונאלית).
הבוחן עשוי שלא להסכים להעניק פטנט. כאן מתנהל מעין משא ומתן בין בעל הבקשה לפטנט והבוחן על מנת להגיע להגדרה של ההמצאה כך שהיא תבטא חידוש והתקדמות המצאתית, שהנם כללים הכרכיים לקבלת פטנט.
משהחליט הבוחן להעניק פטנט יש להעמידו להתנגדות הציבור, ולצורך זה יש לשלם אגרה.
פטנט מוענק בישראל לתקופה של 3 חודשים. על מנת לתת תוקף לפטנט בהמשך, יש לשלם דמי אחזקה פעם ב- 4 שנים. דמי האחזקה עולים ככל שהפטנט בתוקף יותר זמן.