קשה להאמין, אבל המצאת ה"סיפון" (P-trap) שינתה לחלוטין את מהלך ההיסטוריה העירונית. למעשה, ללא אותו צינור מכופף, ייתכן שלא היינו יכולים לבנות ערים גדולות וצפופות כפי שאנו מכירים היום.
לפני המצאת הסיפון, מערכות הביוב הפיצו ריחות בלתי נסבלים וסיכנו את בריאות הציבור. בכל רחוב ובכל מבנה הייתה נוכחות מוחשית של ניחוח ביוב עז, תופעה שנמשכה עד סוף המאה ה-18. השינוי הגיע בשנת 1775, כאשר אלכסנדר קאמינג, שען סקוטי, פיתח את ה-P-trap—צינור מעוקל בצורת "U" שממוקם מתחת לכיורים. הצינור הזה שומר על שכבת מים קבועה, שמונעת מגזי ביוב לעלות חזרה אל חללי המבנה. מתחת לכל בניין יש מערכת ניקוז המובילה אל אגני ביוב מרכזיים, אך ללא ה-P-trap, הריחות היו חודרים לכל פינה בעיר.
לכאורה, מדובר ברכיב טכני קטן, אך למעשה זו אחת ההמצאות החשובות ביותר שאפשרו לערים להתפתח למרכזי חיים מודרניים. הודות לסיפון ניתן היה לבנות מערכות ביוב בטוחות בתוך מבנים, ובכך למנוע סכנות בריאותיות חמורות. כתוצאה מכך, איכות החיים בערים השתפרה משמעותית, והמחלות שהתפשטו במרחבים צפופים, כמו כולרה ודיזנטריה, הפכו לנפוצות פחות.
במהלך השנים שופר המנגנון על ידי תומאס קראפר, שנחשב למייסד עקרונות האינסטלציה המודרנית. כך, בזכות צינור קטן אך גאוני, התאפשרה צמיחתן המואצת של ערים גדולות וצפופות. הסיפון לא רק שיפר את איכות החיים אלא גם סייע במניעת מחלות הנגרמות מחשיפה לגזי ביוב, ובכך סלל את הדרך להתפתחות עירונית בקנה מידה גדול יותר.