אדיסון עורכי פטנטים | מאמרים

דיני הקנין הרוחני

קניין רוחני, דיני קניין רוחני, פטנטים, דיני הפטנטים, חוק הפטנטים, סימני מסחר, דיני סימני המסחר, מדגמים, דיני המדגמים, החוק לעשיית עושר ולא במשפט, רישום פטנטים, רישום פטנט על רעיון

דיני הקניין הרוחני

מאת ראובן ברמן, עו"פ


מהו קניין רוחני

אדיסון עורכי פטנטים | דיני הקנין הרוחניקניין רוחני הינו זכות על פרי הגות מחשבתית מקורית. יצירות אומנות, המצאות ועיצובים הינן פרי של הגות מחשבתית מקורית.

קניין מוחשי הינו בדרך כלל ברור ומוגדר, שכן ברוב המקרים העצם עצמו מגדיר את היקף הבעלות. למשל, רכישת חפיסה של גלולות נותנת לרוכש בעלות ברורה ומוגדרת על אותה חפיסה. אם אותו אדם ירצה להשתמש בחפיסה נוספת, הוא יצטרך לרכוש עוד חפיסה. לא כך קניין רוחני, שכן העתקה של פרי הגות מחשבתית מקורית הינה עניין פשוט וקל בהשוואה להעתקה של חפץ מוחשי. לכן, בהעתקת חפץ מוחשי הרווח הוא יחסית נמוך, שכן יש לעשות שימוש בכמות נוספת של חומר ומאמץ יצרני עבור כל העתקה. לא כך לגבי פרי הגות מחשבתית מקורית, שהעתקתו הינה קלה ופשוטה. למשל, אם על מנת להגיע להרכב של תרופה מסוימת היה נדרש מחקר ממושך, הרי שהעתקתה של התרופה הינה עניין הרבה יותר פשוט.

החברה האנושית הגיעה למסקנה שבעלי הגות מחשבתית מקורית זכאים לזכויות קנייניות על פרי הגותם. יתירה מזו, הדעה הרווחת היא שהגנה על קניין רוחני הינו נקודה מכרעת בצמיחתן הכלכלית של מדינות, ולכן רוב המדינות עיגנו את הנושא בחוקים, וחתמו על אמנות להסדרת הנושא ביניהן.

דיני הקניין רוחני

דיני הקניין הרוחני מתחלקים למספר מחלקות:
 

  • דיני זכויות יוצרים: נועדו להגן על יצירות ספרותיות, אומנותיות, מוסיקליות והקלטות.

  • דיני הפטנטים: נועדו להגן על חידושים טכנולוגיים.

  • דיני סימני המסחר: נועדו להגן על מוניטין.

  • ואילו דיני המדגמים: נועדו להגן על החידוש בעיצובים תעשיתיים.

  • לאלה אפשר להוסיף גם סודות מסחריים.

פטנטים

דיני קניין רוחני | פטנטים | רישום פטנטיםכאמור, דיני הפטנטים נועדו להגן על חידושים טכנולוגיים. המסמך שמנפיקה מדינה, המעניק בעלות בלבדית, לפרק זמן קצוב, על המצאה שיש בה חידוש טכנולוגי וזיק המצאתי, נקרא פטנט.

על מנת לקבל פטנט על המצאה על ההמצאה לעמוד במספר תנאים:

  • חידוש. על ההמצאה להיות חדשה. לפי רוח החוק, המצאה היא חדשה אם לא התפרסמה ברבים ביום הגשת הבקשה לפטנט.

  • התקדמות המצאתית ("זיק המצאתי"). על ההמצאה להיות בלתי מובנת מאליה לבעל מקצוע ממוצע בתחום ההמצאה ביום בו הוגשה הבקשה לפטנט.

  • על ההמצאה להיות מוצר או תהליך בתחום טכנולוגי.

  • על ההמצאה להיות מועילה.

  • על ההמצאה להיות שימושית.

פטנט מעניק לבעליו את הזכות למנוע מאחרים לעשות שימוש מסחרי בהמצאה המוגנת בפטנט. הפרת פטנט פירושו שימוש מסחרי בהמצאה המוגנת בפטנט ללא היתר מבעל הפטנט. החוק מגדיר גם מה הוא שימוש מסחרי לעניין זה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות. המניעה יכולה להיעשות באמצעות צו מניעה ופיצויים. צו המניעה נועד לאפשר לבעל הפטנט למנוע ממאן דהוא להמשיך לעשות שימוש מפר בהמצאה נשוא הפטנט.

קבלת פטנט יכולה להיות תהליך ארוך, מתיש ויקר. רשויות המדינה הממונות על הענקת פטנטים אינן נוהגות לעשות חיים קלים לממציאים שכן הענקת פטנט לאדם אחד פירושו השתת הגבלה על אדם אחר.

גם החוק לא הוגן כלפי הממציאים, כי רק הממציא הראשון שהגיש בקשה לפטנט על המצאה רשאי לקבל עליה פטנט. הממציאים האחרים, גם אם ימציאו את אותה המצאה בדיוק, לא יהיו זכאים לקבל פטנט, אפילו אם יוכיחו שהגיעו להמצאה בכוחות עצמם ולא העתיקו אותה מהממציא הראשון.

נשאלת השאלה מה טעם מצאו המחוקקים בחקיקת חוק פטנטים. הדיעה הרווחת היא שבהענקת פטנט יש משום עיסקה בין הממציא למדינה. על מנת לקבל פטנט, הממציא מסכים לגלות לציבור את המצאתו, ובתמורה המדינה מעניקה לו פטנט, כלומר בעלות על המצאתו לפרק זמן מסוים המאפשרת לו למנוע מאדם אחר לעשות שימוש מסחרי באותה המצאה.

מאחר ופטנט הינו בעצם מסמך משפטי, הרי שכל אות וכל פסיק שבפטנט עשויים להיות משמעותיים לגביו. לכן ההתדיינות עם רשויות הפטנטים דורשת הכשרה מתאימה, והאנשים שהוכשרו לעניין זה נקראים עורכי פטנטים. החוק הישראלי מאפשר גם לעורכי דין לעסוק בנושא, אבל רובם נמנעים מכך שכן בדרך כלל אין להם לא הכשרה טכנולוגית ולא התמחות ספציפית בנושא הפטנטים. למרות שהחוק לא מונע מבעל בקשה לפטנט להתדיין בעצמו עם רשויות הפטנטים, ההיגיון אומר שההתדיינות עם רשויות הפטנטים צריכה להיעשות על ידי אנשים בעלי הכשרה וניסיון בנושא זה, כלומר עורכי פטנטים.

מדגמים (עיצובים)

דיני קניין רוחני | מדגמים | רישום מדגמיםמדגם הוא עיצוב של חפץ. על העיצוב להיות מיוצר בייצור תעשייתי. זו לא לשון החוק, אלא תיאור ממצה של המושג.

דיני המדגמים נועדו להגן על החידוש והמקוריות
(novelty and originality) בעיצובים תעשיתיים.
 

לשון החוק קצת מגושמת: "מדגם" אין פירושו אלא קוי דמות, צורה, דוגמא או קשוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין הרואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכנית; (פקודת הפטנטים והמדגמים, סעיף 2)

השופט ד"ר עמירם בנימיני פירש זאת במילים הבאות: "סעיף 30(1) לפקודה קובע כי ניתן לרשום "כל מדגם חדש או מקורי שלא נתפרסם קודם לכן בישראל". מכאן שהתנאים לכשירותו של מדגם הינם כדלקמן: א) הוא חדש או מקורי; ב) הוא לא נתפרסם קודם לכן בישראל; ג) הוא כולל עיצוב חיצוני שייוחד לו בתהליך תעשייתי; ד) אותו עיצוב חיצוני בולט לעין במוצר הסופי; ה) אין מדובר במוצר שאינו בעיקרו אלא התקן מכני." (פ"ד חלקי מיום 26/07/2009 בת.א. 1562/04)

כלומר, מעבר לחידוש, על המדגם להיות מושך את העין, ואינו מוכתב רק משיקולים פונקציונאליים.

למשל, גודלו של טלפון נייד מוכתב משיקולים פונקציונאליים שיאפשרו לו להיות נישא. ברם גודל המכשיר הינו גם גורם עיצובי.

המושג "מושך את העין" דולל במשך השנים, והיום מספיק שמדגם מראה שוני ממדגמים אחרים באותו תחום על מנת לקבוע שהוא מושך את העין.

מבחן ההפרה של מדגם הוא מבחן העין. בהחלטתו בעניין בקשות לרישום מדגם 40567-40573, ציין הרשם מספר נקודות ליישום מבחן העין, ביניהן:

  • השוואת המדגם בכללותו;

  • אך לעיתים די בחידוש אחד או בחיבור חדש בין רכיבים;

  • העין היא הקובעת בעניין זה;

  • יש להשוות את המדגמים זה לצד זה אולם במרחק מה זה מזה;

  • לא די בביצוע שינויים או וריאנטים הנהוגים במסחר;

  • כאשר קיים דמיון בין החפצים אך לא זהות ממש, יש לבחון האם קיים חשש שהצרכן הרלוונטי יוטעה בין המוצר המוגן לבין המוצר האחר;

  • בחיפוש אחר אותם הבדלים משמעותיים יש להתייחס גם לטיבו של החפץ, לידע הקודם בתחום, וכמובן לכמות המדגמים הקודמים הרשומים.

סימני מסחר

סימני מסחר |  רישום סימני מסחר | אדיסון פטנטיםסימן מסחר הינו סימן המיועד להבדיל טובין או שירותים של אדם מהטובין או השירותים של משנהו. סימן מסחר יכול להיות מורכב מאותיות, מספרים, מילים, דמויות, או אותות אחרים, או שילובם, בשניים או שלושה מימדים. חברות מסחריות נוהגות לציין את מוצריהן ו/או השירותים שהן נותנות באמצעות סימני מסחר על מנת להבדילם מאלו של אחרים. סימני מסחר ושרות נרשמים ל-10 שנים, לאחר מכן יש לחדשם כל 10 שנים.

דיני סימני המסחר נועדו להגן על סמלים של יצרנים של טובין, סוחרים ונותני שירותים.

בהתאם לחוק הישראלי התנאים לקבלת סימן מסחר רשום הם:

  • הסימן הוא בעל אופי מבחין ("אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם כן יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של האחרים")

  • הסימן אינו תיאורי

  • הסימן אינו מתנגש עם סימנים רשומים קודמים ו/או בקשות לרישום סימנים זהים או דומים

סימן מסחר רשום נותן לבעליו את הזכות הבלעדית להשתמש בסימן, כולל הרשות הבלעדית להעניק לאחרים רישיון לעשות שימוש בסימן. שימוש בסימן רשום בלי רשותו של בעליו מהווה הפרה, ובכך נותן לבעליו עילה לנקיטת הליכים משפטיים נגד המפר.  

החוק לעשיית עושר ולא במשפט התשל"ט - 1979

החוק לעשיית עושר ולא במשפט | פטנטים | קניין רוחניחוק זה קובע עיקרון פשוט: אסור לאדם להתעשר על חשבון חברו. ואכן, החוק לעשיית עושר ולא במשפט מהווה מטרייה לכל חוקי הקנין הרוחני. למשל, כפי שהגדרנו לעיל, העתקת קנין רוחני (פרי הגות מחשבתית מקורית כגון יצירות אומנות, המצאות ועיצובים) של יוצר על ידי אדם אחר לצורך עשיית רווחים פירושו התעשרות על חשבונו של היוצר, כלומר הפרת החוק.

בכל הנוגע לקנין רוחני, נעשה שימוש בחוק זה במקרים שאינם נופלים בגבולות המחלקות דלעיל. כלומר במקרים בהם לא ניתן להגדיר את סוג הקנין הרוחני כפטנט, סימן מסחר וכו', נהוג לעשות שימוש בחוק לעשיית עושר ולא במשפט כתחליף.

קרא עוד  

עיצוב רשום ועיצוב לא רשום

לפי החוק הישראלי, ניתן להגן על עיצוב גם אם לא נרשם ברשות הפטנטים

חוק המדגמים "הישן" לא איפשר להגן על מוצרים בעלי אורך חיים קצר כגון פריטי אופנה עונתיים, כי הליכי רישום מדגם אורכים יותר ממספר חודשים ועוד בטרם נדונה הבקשה לרישום מדגם אצל רשם המדגמים, העונה מגיעה לידי סיום ונושא ההגנה הופך ללא רלוונטי. חוק העיצובים החדש אמור לתת פתרון למצב הזה. לפי חוק העיצובים החדש, עיצוב שנחשף לציבור באופן מסחרי מקבל הגנה  אוטומטית גם אם לא נעשתה כל פעולה לרישומו אצל רשם המדגמים. רשימה זו מתרכזת בהבדלים שבין "עיצוב רשום" (כלומר שנעשתה פעולת רישום שלו בפנקס העיצובים) לבין "עיצוב לא רשום" (כלומר שלא נעשתה פעולת רישום שלו בפנקס העיצובים).


להלן מספר הגדרות בחוק העיצובים תשע"ז - 2017 (להלן "חוק העיצובים החדש")

"עיצוב" – מראהו של מוצר או של חלק ממוצר, המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר של המוצר או של חלק מהמוצר, לפי העניין, ובכלל זה מיתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר שממנו הם עשויים; 

"הפנקס" – פנקס העיצובים כמשמעותו בסעיף 102;
"עיצוב רשום" – עיצוב הרשום בפנקס;
"עיצוב לא רשום" – עיצוב שאינו עיצוב רשום;


מהו עיצוב רשום ומהו עיצוב לא רשום

סעיפים 3, 4 לחוק העיצובים החדש מגדירים מהו עיצוב רשום ומהו עיצוב לא רשום:

3. עיצוב יהיה כשיר להגנה כעיצוב רשום לפי הוראות פרק ד', אם הוא חדש ובעל אופי ייחודי בהתאם להוראות פרק זה.

4. (א) עיצוב יהיה כשיר להגנה כעיצוב לא רשום לפי הוראות פרק ה' בהתקיים שניים אלה:

(1) הוא חדש ובעל אופי ייחודי בהתאם להוראות פרק זה;

(2) המוצר נושא העיצוב הוצע למכירה או הופץ בציבור בישראל באופן מסחרי, בידי בעל העיצוב או מי מטעמו, לרבות באמצעות האינטרנט, בתוך שישה חודשים מהמועד הקובע.

כלומר, בעוד שעיצוב רשום יכול לקבל הגנה רק אם נרשם בפנקס העיצובים, מעיצוב לא רשום כל שנדרש הוא פעולת חשיפה לציבור באמצעות פעולות בעלות אופי מסחרי, ואין צורך לבצע פעולת רישום בספר העיצובים.


המועד הקובע 

"המועד הקובע" נלקח בחשבון בחישוב תקופת היותו של עיצוב רשום או לא רשום בתוקף. לפי חוק העיצובים החדש, "המועד הקובע" הוא המועד כמפורט להלן, לפי העניין:

(1) לעניין עיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב – תאריך הגשת הבקשה לרישום העיצוב לפי סעיף 20, ואם הוגשה לגבי העיצוב בקשה קודמת כמשמעותה בסעיף 21 ומתקיימים התנאים המנויים באותו סעיף – תאריך הגשת הבקשה הקודמת כמשמעותו בסעיף 21;

(2) לעניין עיצוב שלא הוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב – המועד שבו בעל העיצוב או מי מטעמו פרסם בציבור לראשונה את העיצוב או את המוצר נושא העיצוב, בישראל או מחוץ לישראל; 

כלומר:

בעיצוב רשום "המועד הקובע" הוא התאריך בו הוגשה הבקשה לעיצוב לרשם המדגמים.

בעיצוב לא רשום "המועד הקובע" הוא התאריך בו העיצוב נחשף לראשונה לציבור באמצעות פעולה בעלת אופי מסחרי (כגון מכירה והצעה למכירה).


תקופת התוקף של עיצוב רשום ועיצוב לא רשום

חוק העיצובים החדש קובע:

65. תקופת תוקפו של עיצוב לא רשום היא שלוש שנים מהמועד הקובע. 

כלומר ההגנה על עיצוב לא רשום היא 3 שנים מיום החשיפה של העיצוב לציבור באופן מסחרי.


64. בעל עיצוב לא רשום רשאי, בתוך 12 חודשים מהמועד הקובע, להגיש לרשות בקשה לרישומו של העיצוב הלא רשום, ויחולו לעניין הבקשה, בחינת הבקשה ורישום העיצוב ההוראות לפי פרק ד'. 

אם בעל עיצוב לא החל בפעולות לרישומו כעיצוב רשום במשך 12 חודשים מתאריך החשיפה של העיצוב לציבור באופן מסחרי, הוא לא יוכל יותר להגיש עליו בקשה לעיצוב רשום, ולאחר 3 שנים מתאריך החשיפה העיצוב יהפוך לנחלת הכלל (public domain). 


לגבי עיצוב רשום קובע חוק העיצובים החדש:

39. תקופת תוקפו של עיצוב רשום היא 25 שנים מתאריך הגשת הבקשה לרישום עיצוב לפי סעיף 20, בכפוף להוראות לפי סימן ה'.

כלומר 25 שנים מתאריך הבקשה לרישום עיצוב.


כשירותו של עיצוב לא רשום להגנה

אמנם כשירותו של עיצוב לא רשום לקבל הגנה אינה נבדקת, אולם בכל זאת עליו לעמוד בדרישות החוק לעניין כשירות הרישום, כלומר להיות "חדש ובעל אופי ייחודי" כמפורט בסעיף 3 לחוק העיצובים החדש (ר' לעיל). וזה אומר שבאם יפתח הליך משפטי כגון תביעה על הפרה של עיצוב לא רשום, בית המשפט / רשם המדגמים צריך לבחון את כשירותו של העיצוב לקבל הגנה.

חוק העיצובים החדש קובע:

75. (א) בתובענה על הפרת עיצוב, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

כלומר, בית המשפט רשאי לקבוע פיצויים של 100 אלף שקלים לבעל עיצוב לא רשום, בלא הוכחת נזק. 

לא רצינו לפרט בנושא ההפרה יותר מדי, כי הוא נושא שעומד בפני עצמו. למי שמעוניין, בקישורית זו ניתן לעיין בחוק העיצובים החדש.


עוד על הנושא:

מדריך לרישום למדגמים

קרא עוד