המאמר בוחן את השימוש האסטרטגי שעשתה יפן במערכת הפטנטים שלה לצורך קידום תעשייה, חדשנות והשפעה בינלאומית, ומציע לישראל לאמץ גישה דומה לנוכח אתגרים גיאו־פוליטיים וכלכליים. במסגרת זו, מוצעת הנהגת מסלול יוטיליטי מודל (Utility Model) בישראל, ככלי משלים לפטנט רגיל, שיאפשר הגנה גמישה ונגישה יותר על המצאות טכנולוגיות. המאמר מציע תשתית רעיונית למדיניות ציבורית חדשה בתחום הקניין הרוחני.
פטנטים נתפסים לרוב ככלי משפטי להגנה על המצאות טכנולוגיות, אך במדינות מסוימות—ובראשן יפן—הם מהווים חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הלאומית לקידום תעשייה, חדשנות והשפעה גלובלית. בישראל, מערכת הפטנטים פועלת בעיקר ברמה הפרטית, ללא מדיניות ממשלתית סדורה שממנפת את הפוטנציאל האסטרטגי של קניין רוחני. מטרת מאמר זה היא להציג את המודל היפני, לנתח את הרלוונטיות שלו לישראל, ולהציע כלי יישומי—היוטיליטי מודל—שיכול להרחיב את ההגנה המשפטית ולהנגיש אותה למגזרים רחבים יותר.
החל משנות ה־80, יפן פיתחה מדיניות פטנטים אקטיבית שנועדה לחזק את התעשייה המקומית ולהבטיח יתרון טכנולוגי. בין המאפיינים המרכזיים של מדיניות זו:
ישראל ניצבת כיום בפני אתגרים גיאו־פוליטיים, לרבות סנקציות, מגבלות סחר ובידוד טכנולוגי. במציאות זו, יש מקום לחשיבה מחודשת על תפקיד הפטנטים ככלי להגנה על אינטרסים לאומיים. בין ההזדמנויות האפשריות:
ישראל נחשבת ל"אומת הסטארט אפ". כלומר ישראל היא מדינה עתירת טכנולוגיה. הווה אומר שהיא מייצרת חידושים טכנולוגיים במידה גבוהה יותר מכל העולם. ברם, העולם מטיל חרמות על ישראל, ומנסה לבודד אותה מכל היבט שהוא, כולל חידושים טכנולוגיים. הוא מסרב לקנות מישראל את המוצרים עתירי הטכנולוגיה שלה, וגם מסרב למכור לה מוצרים כאלה.
אחד התחומים שבהם לישראל שמורה זכות פעולה בלתי ניתנת לשלילה, גם במצבים של מתיחות מדינית או בידוד בינלאומי, הוא תחום הקניין הרוחני—ובפרט רישום פטנטים. אמנת פאריס להגנה על קניין תעשייתי, שעליה חתומות כמעט כל מדינות העולם, ובכללן ישראל, קובעת כי יש להעניק יחס שווה לבקשות המוגשות על ידי נתינים זרים, כאילו היו נתינים מקומיים. עקרון זה של אי־הפליה מבטיח כי מדינות אינן רשאיות להפלות לרעה מבקשי פטנט ישראלים, גם אם היחסים הדיפלומטיים ביניהן לוקים בחסר.
במילים אחרות, ישראל נהנית ממעמד משפטי בינלאומי המאפשר לה להגיש בקשות לפטנט במדינות זרות, תוך דרישה ליחס שוויוני ומכובד, ללא קשר למצב הגיאו־פוליטי. עובדה זו מעניקה לישראל יכולת להשפיע על התנהלות הקניין הרוחני בזירה הבינלאומית, גם כאשר ערוצי השפעה אחרים חסומים. בכך הופך הקניין הרוחני—ובפרט הפטנט—לכלי אסטרטגי שבאמצעותו ניתן להתמודד עם ניסיונות ליצירת בידוד טכנולוגי או כלכלי, ולהגן על האינטרסים הלאומיים של המדינה.
ישראל, כמדינה עתירת חדשנות, טרם מיצתה את הפוטנציאל הגלום בשימוש מושכל במערכת הפטנטים לצרכים לאומיים. לנוכח אתגרים גיאו־פוליטיים, מגבלות סחר וסכנת בידוד טכנולוגי, עולה הצורך הדחוף בהגדרה מחודשת של תפקיד הפטנט ככלי מדיני, כלכלי וביטחוני. להלן מספר צעדים ישימים שישראל יכולה לנקוט בהם לצורך מימוש אסטרטגיה זו:
צעדים אלו אינם רק בגדר המלצה טכנית, אלא מהווים תשתית למדיניות חדשנות לאומית. בהיעדר מדיניות פטנטים סדורה, ישראל עלולה להחמיץ הזדמנויות אסטרטגיות בתחום הקניין הרוחני, ולפגוע ביכולתה לבסס עצמאות טכנולוגית ותעשייתית. שילוב בין תמיכה ממשלתית, תעדוף תחומים רגישים, והקמת מנגנון מתכלל—כגון רשות החדשנות—יכול להבטיח ניצול מיטבי של מערכת הפטנטים לטובת האינטרס הלאומי. מדובר במהלך חיוני, במיוחד בתקופה שבה ידע טכנולוגי הוא לא רק מנוע לצמיחה, אלא גם אמצעי להגנה, השפעה ועמידה איתנה מול אתגרי העתיד.
היוטיליטי מודל, הנהוג במדינות רבות, הוא מסלול רישום גמיש ונגיש יותר מהפטנט המסורתי.
מהו יוטיליטי מודל:
לפי המקובל בעולם, יוטיליט מודל מאפשר:
או במילים אחרות, בעל ההמצאה מגיש בקשה לפטנט. היא מקבלת תאריך בכורה, ובשלב מסוים, בדרך כלל כעבור 18 חודשים, היא מפורסמת ברבים. אלא שבניגוד לבקשה רגילה היא אינה נבחנת. הבקשה לפטנט תבחן רק לאחר שבעל הבקשה יבקש זאת, וזה יקרה אם נראה לו שיש מי שמפר את הפטנט, לכשיתקבל. ואם יתקבל פטנט, ויקבע שהפטנט אכן הופר, משך ההפרה יהיה מיום שהוא פורסם ברבים, כלומר הזמן לחישוב הפיצויים הינו מיום הפרסום.
כפי שידוע להרבה בעלי בקשות לפטנט, לא תמיד הם זוכים לטובת הנאה כלשהי למרות שעברו את כל המסלול לקבלת פטנט. היוטיליטי מודל יאפשר לנצל את הפטנט רק כאשר לכאורה מפרים אותו. כלומר, הרבה פחות מאמץ והרבה יותר זול. הנהגת מסלול כזה בישראל תאפשר הרחבת ההגנה המשפטית, תמרוץ חדשנות יישומית, והנגשה של קניין רוחני למגזרים שאינם בעלי משאבים לרישום פטנט מלא.
המודל היפני מציע לישראל תובנות חשובות באשר לשימוש האסטרטגי בפטנטים. הנהגת מדיניות פטנטים לאומית, בשילוב מסלול יוטיליטי מודל, יכולה לחזק את העצמאות הטכנולוגית של המדינה, להעצים את המגזר היצרני, ולהפוך את הקניין הרוחני לנכס לאומי ולכלי במאבק בקשיים הגיאו-פוליטיים שנוצרו בעקבות המלחמה. מומלץ לקדם חקיקה ייעודית, להטיל על רשות החדשנות את האחריות לתעדוף ולתמיכה, ולשלב את המסלול החדש כחלק ממדיניות החדשנות של ישראל.
