מאחר ורק הממציא הראשון שהמציא המצאה יכול לקבל פטנט על המצאתו, השאלה הראשונה שממציא שואל את עצמו היא האם מישהו הקדים אותו והגיש בקשה לפטנט על ההמצאה שלו. את התשובה לשאלה הוא מחפש בדרך כלל במסמכי פטנט, כלומר בפטנטים רשומים ובקשות לפטנט. אולם למסמכי פטנט יש חיסרון: בארה"ב, אירופה, רשות ה- PCT ועוד מקומות רבים נהוג לפרסם נוסח בקשות לפטנט רק לאחר שנה וחצי מתאריך ההגשה. כלומר, אם מישהו הקדים להמציא את ההמצאה והגיש על המצאתו בקשה לפטנט בפרק זמן של שנה וחצי, אין דרך לגלות זאת אלא לאחר תום תקופה זו.
קושי ידוע נוסף הוא מילות המפתח לפיהן נערך חיפוש. למשל, למונח "אינטרנט" יש הרבה מילים נרדפות: www, the web, world wide web, internet, wide area network, WAN, ועוד, והחיפוש צריך לקחת בחשבון את כל המילים הנרדפות. לפעמים עורך הפטנטים שערך את הבקשה לפטנט ממציא מונחים משלו, עובדה המקשה עוד יותר על החיפוש.
אבל יש עוד נקודה שאנשים אינם ערים לה: הבוחן לא חייב להוכיח שהמצאה זהה כבר הומצאה בעבר. למעשה הוא יכול להסתפק בכך שיראה כי ההמצאה הינה מובנת מאליה על סמך חומר שהתפרסם. מבחינת הפרקטיקה של הפטנטים, אם בוחן מראה שניתן לצרף את ההמצאה מפסיפס הלקוח מפרסומים שונים, ועצם הצירוף הוא צעד מובן מאליו ל"איש מקצוע ממוצע", הרי שהוא הוכיח שההמצאה אינה ראויה לקבל פטנט. למעשה, כמעט כל המצאה ניתנת לצירוף מפסיפס הלקוח מפרסומים שונים, אבל השאלה היא האם עצם הצירוף הינו צעד מובן מאליו לאיש מקצוע ממוצע. זו שאלה נכבדה, והמבחנים לפיהם ניתן לתת מענה לשאלה זו נדונו לא אחת בבתי משפט ברחבי העולם. לכן טבעי הוא שהאדם המתאים לחוות דיעה בשאלה כזו הוא עורך פטנטים, ואני מדגיש, עורך פטנטים, בניגוד לאיש מקצוע אחר העוסק בחיפושי פטנטים.
לא מכבר נתקלתי במקרה מעניין: ממציא הגיש בקשה לפטנט מבלי שביצע תחילה חיפוש ידע קודם. בשלב מסוים הוא נתקף בספקות, והזמין חיפוש אצל משרד שמתמחה בחיפוש פטנטים. זה צעד לא שיגרתי שכן חיפוש מבצעים לפני שמגישים בקשה לפטנט, וזאת במטרה להעריך את הסיכויים לקבל פטנט עוד לפני ההשקעה בעריכת הבקשה לפטנט והגשתה. בחיפוש עלו מספר פרסומים, והמשרד הפנה את תשומת ליבנו לאחד מהם במיוחד. הלקוח הגיע אלינו אחוז חרדה שההשקעה שלו בפטנט ירדה לטמיון, וביקש מאתנו לבחון את אותו פרסום. לאחר שבדקנו את הפרסום לעומקו, מצאנו שהוא מתאר המצאה אחרת. סופו של דבר שהלקוח קיבל פטנט על המצאתו, ללמדך עד כמה הנושא מורכב, ועד כמה קל להגיע למסקנות לא נכונות.
לטעמי, חיפוש ללא מתן חוות דעת על הפטנטביליות של המצאה לאור תוצאות החיפוש הוא חצי עבודה. בהיעדר חוות דעת לגבי הפטנטביליות של המצאה לאור פרסומים שעלו בחיפוש, הממציא עשוי לקבל רושם מוטעה שההמצאה שלו פטנטבילית, או למסקנה הפוכה שהמקרה שלו אבוד, ולוותר על הגשת בקשה לפטנט למרות שאולי לא היתה כל הצדקה לכך. כמה חבל.
על מנת שחיפוש יהיה איכותי, דרושה הבנה של ההמצאה הנדונה על כל הניואנסים שלה. חיפוש הנערך על סמך תקציר המצאה שנכתב על ידי הממציא על פני כמה שורות עשוי להיות בעייתי, שכן ממציא לא תמיד יכול לאפיין את הגרעין של ההמצאה שלו. קריאה והבנה של הפרסומים שעלו בחיפוש והרלוונטיות שלהם להמצאה הינה פעולה הדורשת זמן, ומאחר ושעת עבודה של עורך פטנטים הינה "יקרה", זה אמור להתבטא בסכום שמזמין החיפוש יצטרך לשלם. אם הסכום שממציא נדרש לשלם על חיפוש אינו מבטא את העבודה שנעשתה, לא מן הנמנע שמי שערך את החיפוש אינו עורך פטנטים, או שהחיפוש היה רשלני, או שניהם גם יחד.
לבסוף, הבה נבדוק את התייחסות החוק לנושא. סעיף 154(א) לחוק הפטנטים התשכ"ז 1967 קובע:
לעורך-פטנטים תהיה זכות ייחודית לעסוק בישראל בשכר בבקשות לפטנטים, למדגמים ולסימני-מסחר ובהכנת כל מסמך המוגש לרשם, ללשכה או לרשות ההגנה על קנייני התעשייה במדינה אחרת, ולייצג ולטפל בכל הליך לפני הרשם או בלשכה.
החוק קובע גם שעורך פטנטים מחויב הן לרמה המקצועית של עבודתו, והן ליושרה. עורך פטנטים מחויב גם לכבוד המקצוע. חובות אלה לא חלים על מי שאינו עורך פטנטים, עם כל ההשלכות הנובעות מכך.
עוד בנושא זה:
