בפעם הראשונה שנתקלתי בביטוי "פטנט פרוביזורי" חשבתי שמדובר בבדיחה לא מוצלחת של שרלטן שלא מבין על מה הוא מדבר. לאחר שנתקלתי בביטוי המוזר הזה עוד פעם ועוד פעם, ואפילו שמתי לב שמנוע החיפוש Google מציין שהביטוי המוזר הזה מופיע 620 פעמים, החלטתי לבדוק האם אין כאן איזה סוג של קניין רוחני שאני מפספס.

אז, לא. לא טעיתי. אין חיה כזאת שנקראת "פטנט פרוביזורי". גם מי שמכריז בריש גלי על "פטנט פרוביזורי" אומר באותיות הקטנות שמדובר בהליך מקדים ולא בהליך מקוצר לקבלת פטנט. אך מי שלא קורא את האותיות הקטנות עשוי ליפול בפח, ולחשוב שנפל על מציאה. כשלעצמי, אני לא קונה מבית עסק שמפרסם שהוא מוכר מוצר בחצי מחיר, אבל כאשר אני מגיע למקום, מספרים לי שבדיוק היום המוצר אזל...

הבה נעמיד דברים על דיוקם. המונח Provisional Application, בקשה מקדימה בתרגום חופשי, מתייחס להליך ייחודי למשרד הפטנטים האמריקני USPTO שבו הממציא יכול לתאר את המצאתו בצורה פחות פורמאלית מאשר בבקשה לפטנט לא פרוביזיונאלית, וזאת במטרה שלא לעכב את התחלת הליך קבלת הפטנט, וכתוצאה מכך לתפוס תאריך בכורה מוקדם ככל האפשר. את בקשתו הקבועה הוא יכול להגיש בתוך שנה מתאריך הגשת הבקשה הפרוביזיונאלית, ולציין בה שהוא דורש להכיר בתאריך הגשת הבקשה הפרוביזיונאלית כתאריך הבכורה. לא הגיש בקשה לפטנט המסתמכת על הבקשה הפרוביזיונאלית, הוא מאבד את הזכויות על תאריך הבכורה.

כידוע בקשות פרוביזיונאליות כמעט ולא עמדו במבחן בית המשפט, ולכן הספק צריך להטריד כל מי שבחר מסלול זה, ויותר מזה את עורך הפטנטים שלו. לפיכך, בואו נשאל את השאלה הפשוטה אילו יתרונות ההליך הפרוביזיונאלי אמור לתת, והאם זה שווה את הסיכון והעלות הכספית הכרוכה בכך.

יתרונו הגדול של ההליך הפרוביזיונאלי הוא השגת תאריך בכורה באופן פשוט יחסית מבחינת הפורמאליסטיקה. אמנם בקשה פרוביזיונאלית לא נבחנת, אבל ברגע המבחן, כשמנסים לאכוף פטנט שהסתמך על בקשה ארעית, הדבר הראשון שייבחן הוא עמידתה של הבקשה הפרוביזיונאלית בקריטריונים הנדרשים לקבלת פטנט.

למשל, על מנת שהמצאה אכן תהיה ראויה לקבל את תאריך הבכורה הפרוביזיונאלי היא אמורה להיות מפורטת בבקשה הפרוביזיונאלית ברמה כזו שאיש מקצוע יוכל לבנות פי התיאור  דגם של ההמצאה, ממש כמו רמת הפירוט הנדרשת מבקשה רגילה לפטנט. ההימנעות לעשות זאת, כפי שזה נעשה לעיתים בבקשות פרוביזיונאליות, עשויה לעלות ביוקר בשלב אכיפת הפטנט שכן אם נושא מסוים לא תואר בדרגת הפירוט הנדרשת, הצד שכנגד עשוי לטעון שתאריך הבכורה שהושג באמצעות הבקשה הפרוביזיונאלית אינו קביל, ולא מן הנמנע שזה יגרור לביטול הפטנט, כפי שזה אכן קרה בפרשת New Rail head MFG, LLC v. Vermeer Mfg. Co.

יש מי שיאמר שבבקשה פרוביזיונאלית אין צורך להוסיף תביעות, לפחות מבחינת משרד הפטנטים האמריקני. אבל זה לא חוסך מאום שכן בזמן הגשת הבקשה הרגילה במילא יהיה צורך להוסיף תביעות. כלומר, בסך הכל נשיג את דחית ההוצאה הכספית למועד מאוחר יותר.

ויהיה מי שיאמר שבקשה פרוביזיונאלית יכולה להיכתב על ידי הממציא בעצמו, בלי עזרת עורך פטנטים. האמנם? אני למשל לא הייתי סומך על עצמי וקונה דירה בלי ליווי של עורך דין המתמחה בכך. עריכת פטנטים היא מקצוע הדורש התמחות, ופעולה בלא עורך פטנטים עשויה לעלות ביוקר בשלב מאוחר יותר.

ויש המאמינים שההליך המזורז נותן לממציא רמה מסויימת של בטחון במגעיו עם משקיעים פוטנציאליים, ובשל כך הוא לא מחתים אותם על הסכם סודיות. האמנם? נניח שבעל ההמצאה מחליט להמשיך את ההליך הפרוביזיונאלי ולהגיש בקשה לפטנט רק בארה"ב, אולם לא באירופה כי זה יקר מדי עבורו. המשקיע, ביודעו את כוונתו של הממציא שלא להגיש בקשה לפטנט באירופה, מחליט להגיש בעצמו בקשה כזו ומבלי לשתף את הממציא בסוד הדברים. במקרה זה גם הממציא וגם המשקיע עשויים לקבל פטנט, האחד בארה"ב והשני באירופה. אמנם הממציא לא ניזוק, אבל מישהו אחר התעשר על חשבונו.

אחד הדברים היותר מוזרים שאני נתקל בהם בנושא זה הוא בקשה שנערכה על ידי עורך פטנטים, אבל מוגשת כבקשה פרוביזיונאלית. שני תירוצים יכולים להיות לכך: פשטות הגשת הבקשה, ופריסת העלות כך שהסכום המיידי שיש צורך לגייס הינו נמוך (ואח"כ אלהים גדול). לטעמי שני הנימוקים שגויים.

לגבי פריסת העלות - בקשה פרוביזיונאלית המוגשת על ידי עורך פטנטים תעלה כמעט כמו הגשת בקשה רגילה בארה"ב, ובתום השנה מגיש הבקשה יצטרך לשלם שוב את אותו סכום עבור הבקשה הקבועה. לגבי הגשה על ידי בעל ההמצאה ללא עזרת עורך פטנטים, יש לקחת בחשבון שהליך הבחינה האמריקני הוא כל כך פורמליסטי עד שבהגשת הבקשה בלא עזרה מקצועית יש סיכון, וכאשר בעל הבקשה מחליט באין ברירה למסור את התיק לטיפולו של עורך פטנטים, תיקון הנזקים עשוי לעלות לו הרבה יותר יקר.

האם זה כדאי?