לאחרונה העלה משרד הפטנטים האמריקני הצעה לשינוי הפרקטיקה של בקשות ההמשך. הרשימה דנה בבקשות המשך, ובהשלכות שיהיו לשינוי המוצע.

מרגע שהוגשה בקשה לפטנט מתחיל לעבוד שעון חול. הוא יפסיק את פעולתו רק אחרי עשרים שנה, כאשר הפטנט שיתקבל, אם יתקבל, יאבד את תוקפו, או לפני כן, אם הממציא החליט לוותר על המשך המאבק לקבלת פטנט על המצאתו. עובדה זו היא שעומדת בבסיס חוקי הפטנטים במרבית מדינות העולם. מצד אחד הממציא (ליתר דיוק מבקש הבקשה לפטנט) רשאי להמשיך ולהתדיין עם רשויות הפטנטים גם לאחר שאלה דחו את בקשתו לקבל פטנט, אבל מצד שני שעון החול הולך ואוזל, ולפיכך גם הערך של הפטנט, אילו היה מתקבל, יורד. בסופו של דבר אחד מהצדדים מרים ידיים, או הבוחן או הממציא.

בארצות הברית הפרקטיקה שונה. בחינת בקשה לפטנט נעשית בסבבים כך שבכל סבב שני שלבים: השגות הבוחן, ותשובת הממציא. בשלב הראשון של הסבב הבוחן מנפיק דו"ח בחינה שבו הוא מפרט מדוע הוא מאשר או דוחה את הבקשה לפטנט. דו"ח זה נקרא בעגה המקצועית Official Action ויש המכנים זאת גם Office Action. בהנחה שהבקשה נדחתה, הממציא רשאי לנמק מדוע לדעתו הבקשה הינה פטנטבילית, וגם רשאי לתקן את התביעות או לבטל כמה מהן על מנת להתגבר על השגות דו"ח הבחינה. הוא גם יכול להוסיף תביעות חדשות.

הבוחן עשוי לקבל את השינויים ולהעניק פטנט על התביעות, או לדחות את כולן או מקצתן. דו"ח בחינה שבו הבוחן לא מקבל את נימוקי הממציא על השגות הדו"ח הראשון נקרא בעגה המקצועית Final Rejection. למרות שהדחייה היא "סופית", בכל זאת הממציא יכול להמשיך ולהתדיין עם הבוחן על ידי הגשת בקשת המשך. הוא יכול לצמצם את היקף התביעות, להעלות טיעונים חדשים, או אפילו לחזור על טיעוניו הקודמים, בדרך כלל עם הסבר יותר מפורט.

לפיכך אופן התנהלות הדיון בבקשה לפטנט בארה"ב הינו כדלקמן:      

• דו"ח בחינה
• תשובת הממציא
• דחייה סופית
• תשובת הממציא
• מענה הבוחן (ראה לעיל)

• דו"ח בחינה 
• תשובת הממציא
•  דחייה סופית
• תשובת הממציא
• מענה הבוחן (ראה לעיל)

 בקשת המשך (כלומר סבב שלישי):

• דו"ח בחינה 
• תשובת הממציא
• דחייה סופית
• תשובת הממציא
• מענה הבוחן (ראה לעיל)

 וכו' וכו'.  כאמור, כל אחד מהסבבים הנוספים הנו בבחינת בקשת המשך.

על כל דו"ח בחינה, בין אם דו"ח ראשון ובין אם דחייה סופית, הממציא צריך להשיב תוך שישה חודשים מתאריך הדו"ח. לא השיב הממציא על דו"ח בחינה בתוך פרק זמן זה, הוא מאבד את זכותו לקבל פטנט. באם התשובה ניתנה בפרק זמן של למעלה משלושה חודשים מתאריך הדו"ח, עליו לשלם קנס שעולה וגדל ככל שמתארך הזמן בו הוגשה תגובת הממציא. כמו כן על כל בקשת המשך עליו לשלם אגרה שגובהה בערך כגובה אגרת הגשה בקשה לפטנט.

הרצף הנ"ל נפסק החל מרגע שהבקשה לפטנט נזנחה על ידי הממציא, כלומר הוא לא ענה על דו"ח בחינה בתוך שישה חודשים, או מרגע שהתקבל עליה פטנט והממציא לא הגיש בקשת המשך על אספקטים נוספים של הבקשה המקורית.

כל עוד הבקשה לפטנט תלויה ועומדת, לממציא עומדת הזכות להגיש בקשות המשך על היבטים נוספים של ההמצאה, כלומר להגיש בקשות לפטנט נוספות שנראות כמו הבקשה המקורית עם או בלי תיקונים, והתובעות תביעות אחרות מאלו שנתבעו. במקרה של תיקונים, אמנם תאריך הבכורה יישמר, אולם תאריך הבכורה של התיקונים יהיה מאותו יום בו נעשו ולא מתאריך הבכורה של הבקשה.

לפיכך, עד היום לא עמד בפני הממציא כל מכשול בפני הגשת בקשות המשך. הוא יכול להמשיך ולהתדיין עם הבוחן עד אשר הבוחן שוכנע שיש להעניק פטנט על ההמצאה, או עד אשר הממציא שוכנע שהמצאתו אינה עונה לקריטריונים של הפטנטביליות הקבועים בחוק. אולם לאחרונה העלה משרד הפטנטים האמריקני הצעה לפיה תוגבל זכותו של הממציא להגיש בקשות המשך לשני סבבים בלבד. החל מהסבב השלישי יהיה עליו לנמק מדוע הוא מעוניין להמשיך ולדון בבקשה, ואפילו לשלם אגרה מיוחדת לעניין זה. והגרוע מכל הוא שההצעה לא כללה כל קריטריונים מנחים לפיהם אמור משרד הפטנטים להחליט האם לאשר בקשת המשך או לא, דבר המשאיר את הממציא כמעט חסר אונים.

לצורך השוואה, הן באירופה והן בישראל אין מגבלה על מספר הסבבים. הממציא יכול להתדיין עם הבוחן, כלומר לערער על השגות הבוחן, ללא הגבלה. כמובן שבין כל סבב לסבב עובר פרק זמן מסוים. משרד הפטנטים האירופי אף מערים קשיים על הממציא בכך שבכל שנה שבקשתו תלויה ועומדת עליו לשלם "דמי אחזקה". בישראל לבוחן יש זכות לסרב להעניק פטנט, ובפני בעל הבקשה עומדת הזכות לערער על החלטת הבוחן. אבל בשורה התחתונה משרדי הפטנטים הנ"ל מכבדים את הזכות הבסיסית לערער על השגות הבוחן. לעומתם, משרד הפטנטים האמריקני עומד לעשות מהפכה בתחום זה, מהפכה שלא תהיה לטובת הממציא, צעד שקרוב לוודאי לא יעבור ללא מאבקים ציבוריים.