פרשת KSR
פרשת KSR (ליתר דיוק KSR International v. Teleflex Inc), העלתה שוב לכותרות את השאלה מהי התקדמות המצאתית. במשך למעלה משני עשורים נהוג להשתמש במבחן ה- TSM, ראשי התיבות של teaching-suggestion-motivation, על מנת לקבוע בשאלה זו, והנה בא בית המשפט העליון של ארה"ב וקובע החלטה תקדימית שהמסקנות העולות ממנה היא שהנושא הוא בעל זיקה שיפוטית, ולדעתו של השופט יש משקל יותר כבד מאשר למבחנים שהתגבשו בפרקטיקה להחלטה בשאלה האם בהמצאה מסויימת יש או אין התקדמות המצאתית.
לטעמי, קביעה זו החזירה את הפרקטיקה של הפטנטים עשרות שנים אחורה. מטבע הדברים, גופים שיפוטיים מחפשים מבחנים על מנת לעזור להם לקבוע בשאלות העומדות לדיון, והנה בא בית המשפט העליון של ארה"ב ושומט את הקרקע מהכיוון הזה, לפחות בכל הנוגע לפטנטים.
בהעדר כללים ברורים בשאלה מהי התקדמות המצאתית, מגיש בקשה לפטנט יתקשה יותר מבעבר להעריך את סיכוייו לקבלת פטנט, וכאשר פטנט יתקבל, הוא לא יהיה חלוט, אלא יעמוד בסימן שאלה. גם שלב הבחינה עשוי להיות קשה יותר, שכן הבוחן יוכל לצטט את החלטת בית המשפט העליון של ארה"ב בפרשת KSR, ולהעמיד את דעתו מעל מבחנים שהתגבשו במשך שנים לעניין זה. ואכן, אני שומע מעמיתים אמריקניים על הקשחת הקו בכל הנוגע לבחינת בקשות לפטנט, דבר המאשש את החשש.
רשם הפטנטים הישראלי נדרש לשאלת ההתקדמות ההמצאתית בהתנגדות לרישום פטנט 138347. בדבריו הזכיר הרשם את פרשת KSR, אולם מנגד ציטט פרשת Hughes שבה קבע בית המשפט "ההתקדמות הנדרשת, על מנת שתהא בלתי מובנת מאליה, אינה צריכה להיות גדולה: צעד אמצאתי אכן נדרש, אך די שיהיה צנוע וקטן; פשטות ההמצאה אינה צריכה לשמש מיכשול לתקפות הפטנט."
|
