התקדמות המצאתית לעומת תכנון המוצר 
 

אחת התופעות שאני נתקל בהן באופו תדיר היא חוסר ההבנה של הממציא לגבי ההבדל בין התקדמות המצאתית לבין תכנון מוצר. יש ממציאים הסבורים שאם במפרט של הבקשה לפטנט לא יצוינו כל נוריות החיווי שרק ניתן להעלות על הדעת, זה ימנע מבעל הפטנט בעלות כלשהי על ההמצאה. אבל זה כמובן שגוי. היום נוריות חיווי במכשירי חשמל הינו דבר שבשגרה, ולכן קרוב לוודאי ששילובן במכשיר חשמלי או אלקטרוני אינו מהווה התקדמות המצאתית.

פטנט ותכנון הנדסי של מוצר הינם נושאים שונים. מוצר יכול להיות מתוכנן בצורה הטובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, להיות מעוצב בצורה הכי מרשימה שאפשר להעלות על הדעת, ובכל זאת הוא עשוי שלא להיות פטנטבילי. הפטנטביליות יכולה להיות שייכת רק לשכלול חדשני ולא טריוויאלי. והסיבה שמאחורי הדברים היא שבעוד שההמצאה, אותו שכלול לא-טריוויאלי שלא היה מוכר בעולם טרם הומצא, מהווה הישג אינטלקטואלי, הרי שיישומה של ההמצאה יכול להיעשות על ידי כל איש מקצוע בתחום ההמצאה משהוסבר לו עיקרון פעולתה. לפיכך בבקשה לפטנט יש לשים את הדגש על העיקרון של ההמצאה, ופחות על תכנונה.

כמו כן, חשוב להדגיש שפרק הזמן שעומד לרשות בוחן להבין את ההמצאה ולחוות דיעה לגבי הפטנטביליות שלה הוא מוגבל. בארה"ב למשל הזמן העומד לרשות הבוחן הוא כ- 10 שעות, ובפרק זמן זה הוא צריך גם להבין את ההמצאה, גם לבחון את הפטנטביליות שלה לאור ממצאי דו"ח החיפוש, וגם לחוות דיעה בכתב לגבי הפטנטביליות של ההמצאה. לפיכך בוחן שצריך להתמודד עם פרטים לא חשובים עשוי בשלב מסוים להרים ידיים ולדחות את הבקשה לפטנט באופן גורף, דבר שידרוש מבעל הבקשה לפטנט לערער על השגות הבוחן, פעולה שתתבטא בעלויות כספיות וגם תאריך את הליכי הבחינה בכמה חודשים. 

לפיכך מן הראוי להתמקד דווקא בעיקרון של ההמצאה ופחות בתכנון של דגם המבוסס ההמצאה, וודאי ובוודאי שלא להתמקד בפרטים שוליים שבעל מקצוע "ממוצע" היה יכול לחשוב עליהם משהבין את עיקרון ההמצאה.