בימים אלה עסוק המשרד שלנו בבקשת התנגדות נגד פטנט שהוענק לאחד הלקוחות שלנו. אבל לא עצם ההתנגדות הוא הנושא שרציתי לדבר עליו, אלא הסגנון שנקטה בו המתנגדת, וליתר דיוק בא כוח המתנגדת, שהוא עורך פטנטים מורשה. למען האמת, עמדתי בוש ונכלם לנוכח הסגנון הבלתי ראוי בלשון המעטה שנקטה בו המתנגדת בכתב ההתנגדות. לטעמי, בסגנון היה משום זילות הן של רשות הפטנטים והן של מקצוע עריכת הפטנטים.

אבל למה לי להרחיב בנושא זה, בשעה שפוסק הקנין הרוחני, מר נח שלו שלומוביץ, סגן הרשם, התבטא בעניין בהתנגדות לפטנט ובקשה לפטנט מסויימת, שמטעמים מובנים אני מעדיף שלא לפרט:

"ועוד עניין אחד, שאיני רשאי לפטור עצמי מלהעלותו. רבות נטען בפני כנגד מהלכיה של המבקשים וכנגד אמינות עדיהם. רבות מן הטענות צודקות ומוצדקות. לא מצאתי טעם לדון בהם, על שום שכאמור השתכנעתי ברמה העובדתית כי האמצאות אינן כשירות פטנט. עם זאת אני מוצא לנכון להעיר, כי קיימות דרכים מקובלות להטלת ספק בדבריו של עד, הפניה לסתירות, או אפילו להטעיות שלו, כל אלה יכולים להיעשות בצורה העניינית, המכבדת את הצדדים ואת הערכאה. לא כך היה בעניינו של העד הממציא מר כהן. איני מוצא שום צידוק להשפלה שניסו לגרום לו המתנגדות, להטחת העלבונות, לגיחוכים שנשמעו ונצפו במהלך חקירתו, ובמיוחד שעה שעומת עם פרטי השכלתו המוצהרת, פרטים שהוא אכן כשל בתיאורם. כשל לא משום שיש חשיבות לדברים בכל הנוגע לבקשות פטנט, אלא דווקא מכיוון שאין להם חשיבות כל כך גדולה. איני סבור כי ראוי היה להלבין את פניו באופן בו הם הולבנו בשעת הדיון, ועוד לחזור ולהדהד אודות דברים אלה גם בפרקים שלמים בסיכומים." (ההגשה אינה במקור)

 

והמפתיע שאת המתנגדת ייצג משרד וותיק וידוע, שהיה יכול בוודאי להסתפק בכישוריו המקצועיים, ולא לרדת לרמה הזו שגררה תגובה כה חריפה מהפוסק לענייני קנין רוחני.